"חיים לא קלים היו לאימי. בילדותה הייתה חולה הרבה, וגם לא יכולה ללמוד בגלל מלחמת העולם השנייה. באלג'יריה הייתה עקרת בית ונתנה לי כבת יחידה הרבה חום ואהבה. כשהגענו לצרפת היא טיפלה באבא שהיה על כיסא גלגלים לאחר פטירתו בגיל 64, אמא עלתה איתנו לארץ ונפטרה כאן בתקוע חודש אחרי הגעתנו לתקוע, בחג הסוכות.
היא הייתה אישה שאוהבת את כולם, לא דיברה לשון הרע והייתה שמחה תמיד. באופן שכה מתאים לאופייה, יום האזכרה שלה יוצא במוצאי חג ראשון של חג הסוכות ותמיד מלווה בשירים ונגינה."