ניפגשים. ביום שאחרי
עד השישה באוקטובר, ד"ר אלון פאוקר, חבר קיבוץ בארי, לא היה חוצה את הקו הירוק. לאחר השבעה באוקטובר הוא עושה זאת מתוך אמונה עמוקה שזה מה שנדרש כעת: להיפגש, לדבר, להניח אמונות ישנות ולבנות דווקא יחד עם האוחזים באמונות אחרות, את מדינת ישראל של היום שאחרי.
מבחינת פאוקר, השבעה באוקטובר הוא חורבן הבית הציוני הראשון ולכן יש לגשת בהקדם לבניית הבית הציוני השני. בנייתו תעשה על ידי שיתוף כל חלקי החברה הישראלית המחויבים למדינה ומחויבים למציאת פשרות פוריות עם דעות אחרות.
"אסור לנו להתעקש עוד על עמדותינו מהשישה באוקטובר, אלא לגלות מחויבות לדרך הפשרה", הוא אומר ומקווה שתבואו לשיחה פתוחה איתו, פה בגוש עציון.
דינה נגר, ילידת בריה"מ מסורבת עליה שמצאה ובנתה את ביתה בתקוע , מבקשת למצוא דרך לשפה של ברית ומחוייבות עמוקה לחיבור: בין הקצוות, לחיבור לארץ ולעם. "מה התפורר בחיבור המשותף לחזון שגרם לשיח להקצין כל כך? זו חלקת שדה שאותה אני מעבדת ובה אני מחפשת מילים ותנועות למה שקורה לנו. מתוך הבנה שאותן המילים יכולות גם לשאת מטען נפיץ ומקטב. אני רוצה להקשיב להן בכנות ומתוך מוכנות לעבוד"
בהנחיית הרב אבי בלידשטיין , שלא מפחד מלהיפגש בשבריריות ובסדקים של שני הצדדים, כי רק אז יכול להיות שנזדקק אחד לשני. " כדי ששוב נחלום יחד, נצטרך לחזור למקום בו נולד הרצון, למקום בו "אם תרצו אין זו אגדה", ואולי זה מה שיקרה אחרי הערב הזה"
בואו כמו שאתם. כמו שאתן.
