השבוע התקיימה פגישה של נציגי תקוע ונוקדים עם מפקד מרחב עוטף ירושלים במג"ב, ניצב יובל שלמה, האחראי על מחסום מזמוריה. חוץ ממנו השתתפו בפגישה גם מג"ד הגזרה במג"ב, קצין האג"ם, שלמה נאמן ונציגים נוספים מהמועצה.
דחפנו לקיום הפגישה הזו מזה זמן רב, ועד אליה ניסינו כל העת להעביר את התחושות הקשות של התושבים, עבורם הפכו הפקקים במחסום לבלתי נסבלים. המסר העיקרי עליו חזרנו לאורך כל התקופה – וגם בפגישה – הוא שגם אם צרכי הביטחון הם מעל הכל, חייב להתקיים איזון ביניהם ובין שגרה נורמלית לתושבים, איזון שנעדר לחלוטין בתקופה האחרונה. עוד טענה שהדגשנו היא שהמצב בו אנשים תקועים ברכבם בצומת בצמוד לכפר פלסטיני, בלי קליטה ובלי יכולת לזוז, לא מגביר את הביטחון.
השבוע הפגישה התקיימה סוף-סוף וניתנה לנו ההזדמנות להשמיע את טענותינו, להציע פתרונות, וגם לשמוע מה יש למפקד העוטף לומר. אנסה לתמצת את עיקרי הדברים:
1. בתקופה האחרונה יש התחממות בכל הגזרה, ובמחסום מזמוריה נתפסים לא מעט כלי נשק ואמל"ח אחרים. העומס על הכביש התגבר מאד בשנה האחרונה גם בשל עליה משמעותית במספר כלי הרכב הפלסטינאים על הכביש, וגם בגלל שפעמים רבות תנועה ממערב הגוש מופנית אלינו בגלל הבעיות הידועות בכביש המנהרות.
2. לאחרונה נראה כי המסר שהמצב לא יכול להימשך כך התחיל לחלחל ומתבצעים ניסיונות להקל על העומסים. בשעות העומס לא כל רכב חשוד נבדק, והבידוקים עצמם עוברים תהליכי ייעול.
3. העלינו את הטענה שלא ייתכן שקיים מפרץ מיוחד לבדיקת רכבים ולא משתמשים בו אלא בודקים במסלול הנסיעה באופן שמעכב את התנועה. ניצב שלמה השיב שהבעיה במפרץ היא שאין במקום סככה והסדרים בטיחותיים והוספה של כאלה תהיה יקרה. הבהרנו שאנחנו לא רואים בזה בעיה לא פתירה, ושהמטרה לחלוטין מצדיקה את סכום הכסף הדרוש.
חשוב לציין שגם הפניית רכבים לבידוק במפרץ כנראה לא תפתור באופן מלא את העומס, אבל היא בוודאי תוכל להוביל להקלה משמעותית. גם ניצב שלמה וגם שלמה נאמן הבטיחו לבדוק זאת מול משרד הביטחון. אנחנו נבדוק שזה באמת קורה.
4. דנו גם בבעיית כח האדם. ניצב שלמה טען שהבעיה קיימת בכל עוטף ירושלים ושהעומסים לא קיימים רק אצלנו, אבל אמר שישתדל לעשות הכל כדי להקל על העומסים, גם אם הוא לא יכול להבטיח שהם ייעלמו.
5. נקודה חשובה:
התסכול המוצדק של תושבים רבים במזרח הגוש ובתקוע בפרט גרם לחלק מהאנשים להתנהג בגסות רוח כלפי החיילים והשוטרים במחסום. במקרים מסוימים הדברים כמעט הגיעו לכדי עימות פיזי. ניצב שלמה העלה את הכאב של חייליו על היחס הזה שהם מקבלים.
יחס לא הולם כלפי החיילים שלנו הוא קודם כל יריה לעצמנו ברגל. החיילים ממלאים פקודות, הם לא תמיד מודעים למצוקה שהמחסום יוצר, והם לא מקבלי ההחלטות. כשהם מקבלים יחס מבזה – אפילו רק ממעט תושבים, אולי כאלו שבאמת הפסידו משהו חשוב או מאחרים למשהו ורק רוצים לזעוק את זעקתם – בפועל זה גורם להם להיות אנטי ולהתעלם מהמצוקה שלנו.
היכולת שלנו באמת להשפיע על כוחות הביטחון היא רק באמצעות שיתוף פעולה ודיון, גם אם הוא נוקב וגם אם עולות בו טענות קשות. ברגע שניכנס לעימות אין ספק שידנו תהיה על התחתונה, ולרגע אל תחשבו אחרת. רק רצון טוב והידברות יעזרו פה.
6. וזה היה המסר העיקרי שהעברנו בפגישה השבוע: שחייבת להיות הידברות והכרה של מה קורה בצד השני כדי להבין את התמונה המלאה וכדי למצוא את האיזונים הנכונים. התחושה היתה שבהחלט יש הקשבה, ומצד שני שגם יש על מה להתעקש ולדרוש כדי שהמציאות תשתנה. אנחנו לא יכולים להבטיח שלא יהיו פקקים במחסום, אבל אנחנו מקווים שתהיה הפחתה משמעותית (אולי כבר יש בשבועיים האחרונים) ושיינקטו בקרוב פתרונות קצת יותר יצירתיים כדי להפחית אותם עוד יותר.
